<h1>האגודה — שבת</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[שבת ק"י ע"א] מהו לשתות מי רגלים בשבת ומסיק דאסור ובספר רבינו אבי' דיקדק רבינו אפרים על כרחך מיירי בחולה שאין בו סכנה ומדבעי בשבת מכלל דבחול שרי, וכן משמע פרק קמא דבכורות גבי עור בפני החמור. ואם נפלו מי השתנה בקדירה שרי למי שאינן יודעים כיון שאינו נמאס בעיניו ולא עבר על בל תשקצו. בפרק לפני אידיהן הבולע נימא של מים מחמים לו חמין בשבת אדהכי והכי נגמע חלא.
<h2>דף כה.</h2>
[שבת ק"ג ע"א] קעביד בארעא דחבריה משמע פסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי. אוכל בגינת חבירו מותר ליטול ידיו, ואינו חושש שיפלו על העשבים בשבת.
[שבת ע"ד ע"ב] התולש את הכנף. מכאן מוכיח השוחט ביו"ט אין לתלוש הנוצה ממקום שחיטה, אך יצדד את הסכין.
<h2>דף לג:</h2>
[שבת ק"י ע"ב] ובארצכם לא תעשו פי' התוס' דאסור לשתות כוס עיקרים ואפי' שותהו לרפואה ולא להתעקר, ואע"ג דבכל התורה הלכה כרבי שמעון בדבר שאין מתכוין מותר. ותרנגולים ואלים שסירסן כותי, מותר לאוכלם, מדאסר לגבוה מכלל דלהדיוט שרי.
<h2>דף לו.</h2>
[שבת קמ"ו ע"א] שובר חבית דוקא במוסתקי כדמוקי פרק המביא במסכת ביצה [ל"ג ע"ב]. עד מפי עד כשר לבכור לומר שנפל המום מאיליו להתירו.
<h2>דף מט.</h2>
[שבת קל"ו ע"א] הא לא שהה ספיקא. בהמה שוחטה ביום ח'. באדם ל' אם מת ביום ל' אין מתאבלין עליו. מת ביום ל' אשת כהן עיין פ' החולץ אינה חולצת דסמכי' ארבנן.
<h2>דף נה:</h2>
[שבת ס"ה ע"א] ביומי תשרי. אין לנידה לטבול במקוה טיט או בגלוי על הנהר היכא דיש ביאה דמתביישת ולא טבלה שפיר. זב טעון מים חיים ולא זבה. ולא אמרינן קמא קמא בטיל דהיכא בטל דלבסוף איסור רבה שיתן טעם בהיתר. ומותר לטבול בנהרות כשמואל דאמר נהרא מכיפיה מיבריך. עיין במרדכי דבפרקין דף קע"ד בשם הר"ם.
